עבירות נשק בצבא-כללי כידוע, ולאור אופי תפקידיו של צה"ל ואמצעי הלחימה הרבים העומדים לרשותו, מנהל צה"ל מלאי אדיר של כלי נשק מסוגים שונים. כמו כן, לחיילי צה"ל נגישות רבה לאמצעי לחימה אלו, הנחוצים לביצוע משימותיהם השונות. בשל הנגישות האמורה והסכנה הפוטנציאלית מאמצעי הלחימה, מייחסים גורמי אכיפת החוק בצבא, חשיבות עליונה לשמירה על מלאי אמצעי הלחימה השונים, ולהקפדה על אופן השימוש בכלי הנשק השונים. יש לזכור, כי מאבק גורמי אכיפת החוק בצבא בתחום עבירות הנשק בצבא, נועד לצמצם את הסכנה הפוטנציאלית לחיילים ולאזרחים עקב שימוש שלא כדין בנשק מחד גיסא, ובסכנה כי הנשק יועבר לגורמים עבריינים מחוץ לצבא לצורכי פעילות גורמים אלו מאידך גיסא. אופי הטיפול המשפטי מבחינת ההליכים המשפטיים הננקטים, ובהמשך לכך אף אמצעי הענישה הנגזרים על מי שיורשע בדין בעבירות מתחום הנשק בצבא, משתנים בהתאם לסוג העבירה וחומרתה. חשוב לציין, כי הגדרתו של נשק לפי חוק השיפוט הצבאי רחבה מאד, וכוללת " חלקים ואביזרים של כלי נשק, תחמושת, חומרי נפץ וציוד לחימה אחר, מכשירים המשמשים כלי עזר להפעלה או להכוונה של נשק, בין שהנשק ראוי לשימוש ובין שאינו ראוי לשימוש ". כמו כן, רשויות הצבא מתייחסות בחומרה לעבירות הקשורות בנשק, ומדיניותם הינה להחמיר בעונשים לצד עבירות אלו, ובין היתר לעתור למאסר בפועל, העלול להגיע, בעבירות מסוימות, לתקופות מאסר ממושכות. להלן תפורטנה עיקר העבירות הצבאיות מתחום הנשק, תוך התייחסות לאופי האכיפה והצעדים המשפטיים הננקטים על ידי מצ"ח והתביעה הצבאית. אי שמירתו של נשק : " חייל שלא נקט במועד הנכון בכל האמצעים הסבירים כדי לשמור מנזק, מקלקול או מאובדן כל רכוש צבאי שהגיע לרשותו או שהוא אחראי לו בדרך אחרת, בין אם ניזוק הרכוש, נתקלקל או אבד ובין אם לאו, דינו – מאסר שנה; היה הרכוש נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר, דינו – מאסר שלוש שנים " סעיף 80 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955. כ אמור, רשויות הצבא ערות לסכנה האדירה הנובעת משימוש באמצעי הלחימה על ידי גורמי שאינם מיומנים או מוסמכים, או משימוש עברייני למטרות פליליות או עוינות. אי לכך, מייחס הצבא חשיבות עליונה בשמירה על אמצעי הלחימה, ומניעת שימוש בלתי מוסמך או בלתי זהיר בהם, בין במזיד או ברשלנות, ובראש ובראשונה במניעת איבודם. מדיניות צה"ל הינה להחמיר עם מי שהתרשל בשמירה על אמצעי הלחימה, וכתוצאה מהתרשלות זו נשללה מהצבא השליטה על אמצעים אלו, בייחוד כשלהתרשלות התלוותה הפרה של הכללים הקבועים בהנחיות ובפקודות בעניין הנהלים לאבטחת אמל"ח ונשק. כחלק מההנחיות, כל אובדן אמצעי לחימה מחייב דיווח לגורמי מצ"ח, והאחרונים פותחים בחקירה פלילית בכל אירוע כזה. באשר לצעדים המשפטיים הננקטים, הרי נודעת חשיבות קריטית למידת האשם באי שמירה על הנשק (מידת ההתרשלות). כך שככל שאובדן הנשק היה כתוצאה מרשלנות (שכחה וכיוצ"ב), תהיה הנטייה להסתפק בהעמדת החייל לדין משמעתי בלבד, כשמנגד ככל שמדובר בפזיזות (השארת הנשק ביודעין ברכב; השארת הנשק במקום לא מאובטח בניגוד לפקודות וכיוצ"ב) יועמד החייל לדין פלילי בבית הדין הצבאי. איתורו של הנשק יכולה להוות שיקול לטובת החייל, אם כי לא שיקול בלעדי, כך שתיתכן העמדה לדין בעבירה זו, אף אם הנשק נמצא. שימוש בלתי חוקי בנשק: " חייל אשר ללא סמכות או ללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים נשא נשק, טיפל בו או השתמש בו באופן אחר, דינו – מאסר שנתיים; הפעיל כאמור את הנשק, דינו – מאסר שלוש שנים " סעיף 85 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955. כאמור, אמצעי הלחימה מהווים כלי הכרחי בידי חיילי צה"ל ומפקדיו בביצוע משימותיהם, הן באימון והן בפעילות המבצעית. אי לכך, שמירת חיי אדם מחייבת הקפדה על כללי הבטיחות בנשק, הטמעתם ואכיפת החריגה מהם. לשון החוק מתייחסת לשני סוגי הפרות: כשהראשונה והקלה עניינה שימוש בנשק ללא נקיטת אמצעי הזהירות כשהנשק לא הופעל , והשנייה והחמורה כשהנשק הופעל . בין יתר האירועים העלולים לגרור נקיטת הליכים בגין שימוש בלתי חוקי בנשק: שימוש רשלני בנשק ; משחקים בנשק ; ירי ללא אישור (מטווחים פרטיים) ; איום כלפי אדם תוך כדי שימוש בנשק , ועוד. במקרים בהן נסיבות חמורות כגון: פציעתו אדם כתוצאה מהירי; איומים שהתלוו לשימוש הבלתי חוקי בנשק; ירי שהיה במסגרת שימוש בלתי חוקי בנשק וכיוצ"ב, הרי מתחייבת פתיחת חקירה של מצ"ח. נסיבות האירוע עשויות להשליך על מצבו המשפטי של החייל, כשהמבחן העיקרי המנחה את התביעה הצבאית בבואה לנקוט בהליכים נגד חשוד בשימוש בלתי חוקי בנשק, הינו מבחן הסיכון המכוון שנוצר עקב השימוש הבלתי חוקי בנשק. לנסיבות הכוללות של השימוש הבלתי חוקי בנשק, עלולות להיות השפעה מכרעת במגוון מישורים, שעיקרם: ההחלטה אם לנקוט בהליכים משפטיים; הבחירה בין נקיטת הליך משמעתי לבין הליך פלילי; עמדת התביעה הצבאית בשאלת המעצר; מידת וסוג העונש שיוטל על חייל שהורשע. הוצאת נשק מרשות הצבא ועבירות בנשק בצבא: " חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין נשק מרשות הצבא, דינו - מאסר חמש עשרה שנים " סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955. למעשה זהו המדרג המחמיר ביותר של העבירות הקשורות בכלי נשק, אותו אימץ הדין הצבאי, וזאת כחלק מאמצי גורמי אכיפת החוק למגר את תופעת זליגת נשק צה"לי לידיים שאינן מורשות, ובמיוחד לידיים עברייניות. התביעה הצבאית אף עורכת שימוש בחוק העונשין החל אף הוא על החיילים, בכך שהיא מעמידה לדין חיילים בסעיף 144(ב2) האוסר על ייבוא, ייצוא, תיווך, סחר או כל עיסקה אחרת בנשק – וקובע אף הוא לעבירות אלו עונש מאסר מקסימלי של 15 שנים. בשנים האחרונות, עם התגברות הפשיעה המאורגנת בחברה הישראלית תוך שימוש בכלי נשק צה"ליים, חלה אף החמרה ניכרת בעונשים המוטלים על חיילים המורשעים בעבירת הוצאה נשק מרשות הצבא. בתי הדין הצבאיים בוחרים להעניק משקל גובר והולך לערכים הנפגעים כתוצאה מעבירת הוצאת הנשק, ובראשם: שלום הציבור ובטחונו; כוננות צה"ל ומוכנותו; תדמיתו של צה"ל; ערכי היסוד של אמינות ומשמעת. לנסיבות הוצאת הנשק חשיבות רבה, ובין היתר: המניע להוצאת הנשק; טיב, כמות וסוג הנשק שהוצא; קיומו של תכנון מוקדם; איתור הנשק והשבתו לידי הצבא; דרגתו של החייל, ועוד. רשויות מצ"ח והפרקליטות הצבאית, מפנות משאבים משמעותיים בחקירת עבירות נשק בצבא. בין היתר, מושקעים אמצעי חקירה רבים ומגוונים בחקירות מעין אלו, אשר לא מושקעים בתיקים אחרים. כמו כן, לחקירה בעבירות נשק בצבא עלול להתלוות הליך מעצר קשה, ואף עונשים כבדים באם יורשע החייל, אי לכך, נודעת חשיבות מכרעת וקריטית לקבל ייעוץ מסניגור פלילי בעל מומחיות בעבירות אלו בצבא. לעורכי הדין לואי אלמן , מוע'ירה סרחאן , ו באסל פרג' ניסיון עשיר בתיקי נשק בצבא, הן בשלב החקירה במצ"ח והן במהלך ניהול ההליך הפלילי בבית הדין הצבאיים או בבתי המשפט האזרחיים. מומלץ ליצור קשר, מוקדם ככל הניתן, ולקבל ייעוץ וייצוג, שכן לחקירות בחשד לעבירות נשק בצבא עלולות להיות השלכות חמורות ביותר.